יש לי בלוג חדש!

בואו לבקר אותי בבלוג החדש שלי.

ממטבחה של נכדה

נשיקות
טל

החיים בירוק

זו לא פעם ראשונה שאני מדברת על אהבתי לירוק.
כבר סיפרתי לכם שזה הפלוס הכי גדול של הדירה המרכזניקית שלנו
(טוב, אז לא רק. גם העובדה שכל החברים כאן לא מזיקה...)
גינת העציצים שלנו גדלה ומתפתחת.
את שתיל העגבניות (שכבר חלפה במוחי מחשבה למכור אותו בעבור מטיל זהב) קשרנו לסורגים בסרט אדום מקסים.
הלואיזה מתרבה מעצמה והטימין מוצא את עצמו בכל סלט.
אבל בכל זאת, מקומה של האופנה לא נפקד בכל החקלאיות האורבנית הזו...
אז הנה.
אני פה.
מגננת, מטפחת, מחפשת השראה ואופה.
(לפי הסדר)
בתמונה למטה:
הלק החדש (והעמוק והכהה והמהמם, אוף שיגיע כבר הסתיו) שמעטר את צפורני, מהקולקצייה השוויצית (והחדשה) של OPI
בעל השם הכל כך פואטי:
William tell me about OPI, בינות עלי הכוסברה.
אני כל כך אוהבת שנותנים ללקים שמות שהם מעבר לצבע ובעיקר אם הם לא קשורים לכלום.
(נגיד - חציל מהורהר - זה לא מגניב)

מכאן, אין טבעי יותר מהפקות אופנה והשראה בגוון ירוק.
לא. קרמיט לא מככב אפילו לא באחת.
לא. גם ליידי גאגא עם שמלת הקרמיטים לא נמצאת פה.

בחורף הקודם התחלתי ללכת עם חולצות כפתורים מכופתרות עד הסוף.
תקראו לזה צניעות
תקראו לזה מקום לדמיון
תקראו לזה האמיש
בכל מקרה, לא משנה איך אתם מחליטים לקרוא לזה, זה כאן.


מתוך הפקה של מגזין ין (Yen), ספטמבר 2010 (מכאן)

חיבתי לטים ווקר גם היא אינה נפקדת מהבלוג שלי.
הדמיון המתפרץ, הגבולות המטושטשים
התיאטרליות והדרמה
הצילום המדהים, הקיטש, הציניות
הכל מתרכז אליו.

קרלי קלוס בתמונה של טים ווקר מתוך ווג-בריטניה אוקטובר 2010 (ההפקה השלמה כאן)

בהפקה קצת יותר מאופקת, גם כאן מצלם ווקר את קרלי קלוס.
חליפת שאנל ירוקה, עם כובע תואם ירוק אף הוא.
נוצת חסה בצידו
לפניה מגדל זרדי-אייפל
וסביבה ראשי חסות ירקרקים.
שם ההפקה: Salad Days
כן. הגיוני.
(שלא תגידו שאין הגיון באופנה)

ווג, נובמבר 2009, (מכאן)

עוד הפקה ירוקה במיוחד שמחזירה אותי כמה שנים אחורה ל-2006
(אז רק הכרתי את האהוב, הייתי בשנה שנייה בשנקר וגרתי במרכז תל אביב עם מ' היקרה שולחת הלינקים)
גם היא מבית ווג.

סטיבן מייזל, 2006, Garden of Delight  (מכאן)

בשלב הזה כל הירוקת בערה בי, הסתכלתי סביב, פתחתי את המקרר, בחנתי את קערת הפירות וראיתי אותו.
האגס.
הייתי חייבת למצוא משהו אגסי להכין.
ויפה שעה אחת קודם.
אז כך קרה ששעה וחצי מאוחר יותר, אחרי קפיצה לסופר למלא את החוסרים הנדרשים,
יצאה לה עוגה חמה ומהבילה מהתנור.

עוגת אגסים ומייפל (המתכון מכאן)

מרכיבים:
לאגסים:
400 גר' אגסים (אני שמה יותר כי אני אוהבת מלא פירות)
20 גר' חמאה
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
קצת קינמון
3 כפות מייפל
לבצק:
150 גר' קמח
50 גר' שקדים טחונים
1 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
1/2 כפית קינמון
100 גר' חמאה בטמפ' החדר
50 גר' סוכר לבן
50 גר' סוכר חום
3 ביצים
1/2 כפית תמצית וניל

לעבודה:
- לקלף את האגסים ולהוציא את הליבה. לחתוך כל אגס ל 6-8 לפי גודל האגס.
- לבשל את האגסים עם כל המצרכים חוץ מהמייפל עד שרכים אבל עדיין שלמים ולא מושי-ים מידי
- אחרי שמגיעים למצב מרוכך אך שלם אופטימלי, להוסיף את המייפל עד לרתיחה ולהוריד מהאש
- לכוון את התנור ל- 180 מעלות ומשמנים את התבנית
- בקערה קטנה: קמח, שקדים טחונים, אבקת אפייה, ג'ינג'ר וקינמון. מערבבים יבשים היטב
- בקערה גדולה: להקציף את החמאה עם הסוכרים עד לאווריריות. להוסיף ביצה אחת (טרופה) ולערבב. להוסיף שליש מהיבשים ולערבב. להוסיף ביצה נוספת וכו'... עד שכל הביצים והמצרכים היבשים מעורבבים יחדיו. אחרי שמעורבבים, להוסיף את תמצית הוניל.
- לשפוך את התערובת לתבנית ולהניח מעל את האגסים שהתקררו בינתיים (אני שמה אותם בשבלול, סטייל עבודת האבטיחים בים המלח של סגלית לנדאו ) אחרי שמונחים יפה, לשפוך את כל הרוטב מייפל ותבלינים שנשאר מעל הכל.
- לאפות 30-40 דקות עד שמזהיב או עד שהקיסם יוצא יבש.

עוגת בננות בניחוח פראדה

מסקנה מחודש האופנה לקיץ 2011 -
יהיה צבעוני.
מאוד.
חוץ מזה?
כולם מדברים על קולקציית הקיץ של פראדה.
זו עם הבננות.
מסתבר שנלך עם הדפסים בולטים, צפופים, צבעוניים, שמחים, פירותיים, קיטש טהור, טראש מתוחכם.
מעניין אם זה יהיה מקרה הסנוניות של מיו-מיו (חברה בת של גברת פראדה) שהשתלטו על העולם (מקרה של קיטש טהור ומתיקות נוראית) או על אטמוספירת הבלוגים בכל אופן...

כל המולת הבננות הזו הזכירה לי יצירת בננה איקונית-תרבותית-אמנותית-פופית אחרת.
והשם, שגור בפי כל.
וורהול.
אנדי וורהול.
ב-1967 עיצב וורהול עטיפת תקליט עבור הלהקה שהייתה תחת ניהולו.
הלהקה - וולווט אנדרגראונד (מתחרת הקטיפה בתרגום סימולטני...) שבין חבריה היה לו ריד, הייתה 'להקת הבית' של הסטודיו של וורהול - ה"פקטורי", שם נפגשו כל ההוז אנד הוז של עולם האופנה, העיצוב, האמנות, המוסיקה ושלל כל הסלבריטיז של שנות השישים הסוערות...

תמונה מכאן

גם היום מקומה של הבננה לא נפקד בעולם העיצוב.
בעבודה גאונית, שמראה בדיוק מהו כוחו של עיצוב טוב, נאוטו פוקסאווה מדגים שיש פעמים שלא צריך לכתוב כלום על אריזת מוצר כדי שנבין מה יש בפנים... סוג מתקדם ומעוצב של 'תמונה שווה אלף מילים'...

התמונה מכאן

אז נכון שעם כל הבננות האלה השיר שהכי הגיוני לשים ברקע הוא זה (נו, כן, תלחצו, אל תהיו עצלנים)
אבל החלטתי דווקא לשים את אחד השירים מאחד מסרטי הילדות האהובים עלי בכל הזמנים:

לי, באופן אישי כל הבננות האלה נתנו השראה ותיאבון.
והיות ועל אהבתי למטבח כבר פרטתי וסיפרתי בפוסט הקודם, לא נותר לי אלא לממש ולאחד את הצמד.
בזמן האחרון אני מוצאת שהפקות אופנה ותצוגות אופנה נותנות לי השראה לבישול ואפיה.
מי אמר שאופנה ואוכל לא הולכים יחד?

אז קבלו עוגת בננות בניחוח פראדה! (ותודה לדבורה)

מצרכים:
- 2 כוסות קמח
- 1 כפית סודה לשתיה
- קורט מלח
- 0.5 כוס חמאה (כלומר 115 גרם) מרוככת
- 3/4 כוס סוכר חום (אם הבננות סופר סמוצ'י ו"דבשיות" שימו פחות כי הן נהיות סופר מתוקות)
- 2 ביצים, טרופות
- 2.5 בננות מרוסקות
- קינמון (אני שמה בלארג'יות כי אני ממש אוהבת קינמון, אבל כל אחד לפי טעמו...)
- אם אתם מחובבי האגוזים אפשר לשים אגוזי מלך, פקאנים, פקאנים מסוכרים ואפילו שוקולד צ'יפס. אני אוהבת ריק.

הוראות הכנה:
מחממים תנור ל-180 מעלות
בקערה אחת מערבבים את הקמח, אבקת הסודה, והמלח.
בקערה שניה מערבבים חמאה וסוכר עד שמתאחדים ומתאווררים (תנו להם כמה דקות טובות), ואז מכניסים את הביצה הטרופה והבננות המעורכות.
מאחדים את שתי הקערות ומערבבים.
אם יש לכם תוספות לעוגה, אחרי שהכל מעורבב זה השלב להכניס אותם ולערבב קלות מאוד.
אופים בתבנית מוארכת כשעה (או עד שהקיסם יוצא יבש - לי לקח 45 דקות בערך), שימו לב לפי הריח המעולה שמתפשט בבית.

 בקערית ליד: רסק תפוחים. הולך נהדר יחד.

על טקסטורות, פסים, נקודות ואפילו ריבות

 

בחלק משעות הפנאי וההנאה שאני מוצאת את עצמי מבלה במטבח בזמן האחרון, הכנתי ריבה.

האהוב היה בעבודה.
התקשרתי לפיטבולית האהובה עלי שתבוא לארח לי חברה בזמן הערבוב והחתיכה.
היא הגיעה במצב רוח מעוך ורק נשנשה מהקצף-ריבה.
הלכה לפני שהייתה מוכנה.
למרות זאת, לא נטרתי טינה.
רק מחכה להזמנה לארוחה.

רכיבים:

קילו שזיפים אדומים. לא מושי.

500-700 גרם סוכר (תלוי כמה אתם אוהבים מתוק)

מיץ מחצי לימון

רבע מהלימון המשומש חתוך לרצועות לא דקות (נגיד 3)
*יש המוסיפים כפית תמצית וניל. אני הפעם ויתרתי.

ההוראות:

1. חותכים את הפרי לרבעים (אם אתם אוהבים ריבה בלי חתיכות בכלל אז לחתוך לקטנים יותר)
2. מערבבים בסיר עם הסוכר, מיץ הלימון וקליפות הלימון.
3. מרתיחים את כל התערובת על אש גבוהה תוך ערבוב מידי פעם למניעת שרפה בתחתית הסיר, ולאחר מכן מנמיכים את האש וממשיכים לערבב מידי פעם (נגיד פעם בעשר דקות - רבע שעה). בשלב הזה הריח שיוצא מהסיר יכול להטריף את חוש הטעם.
4. תוך כדי בישול הפירות בסיר, צריך לעקר את הצנצות הנקיות (והמכסים): מכניסים לתוך סיר עם מים רותחים ומבשלים אותן בערך 10 דקות.

5. אחרי בערך שעה בודקים מה עם הריבה: מטפטפים מהנוזל הכהה והמריח כל כך טוב על צלחת שהכנסנו למקפיא לרבע שעה בערך, ועושים בה "שביל" עם האצבע. אם השביל נשאר - אחלה! אם השביל נסגר, הבישול נמשך לכמה דקות נוספות (נגיד 5-7 דקות ואז מבחן מועד ב' )
6. כשהריבה מוכנה שופכים אותה לצנצנות (עדיף כשהיא רותחת ועדיין נוזלית מאוד), סוגרים את הפקק, ומקררים את צנצנות הריבה כאשר הן הפוכות על הראש (מאיה מבצק אלים אומרת שזה עושה ואקום. אני מאמינה)

7.  אוכלים אחרי שמתקרר עם חלה טריה (נו, כן, הפעם לא מצאתי את המצלמה לפני שהסתערנו עליה. יש את התהליך, אין את התוצאה... בסוף זה עוד יקרה...), או קרואסון טעים, או סתם עם כפית.
8. קופצים לנחלת בנימין לקנות חתיכת בד וסרט מגניב ועושים עיצוב צינצנות.
9. נותנים צנצנות מעוצבות עם ריבה סופר טעימה לאנשים שאוהבים.
10. מחזירים להם חיוך.


תמונות מההולך ברחובות מהסרטוריאליסט

עוגת שמן זית וזיתים על מצע של הפקת אופנה בתיבול פרובנס

אני אוהבת לבשל.
אני מגיעה ממשפחה בשלנית משו-משו!
סבתא שלי אפילו הוציאה ספר בישול בתחילת שנות השמונים - ממטבחה של סבתא (כבר לא בחנויות אבל מצאתי אותו בחנויות יד שניה גם באינטרנט - כן, כן, אפשר ללחוץ כאן ולהציץ!)
ארוחות אצל אמא זו אחת ההנאות הגדולות של חיי
ארוחות האפטר-חג אצל הדודות הן תמיד חגיגה.
קולינרית ואסתטית.

כשהייתי סטודנטית אומללה לעיצוב אופנה לא ממש היה לי זמן לבשל. או כוח. או רצון.
חייתי על סלטים. פסטה של מאיה ואוכל של אייל (זה הזמן להגיד תודה!!!)
סיימתי ללמוד.
עברתי לגור עם האהוב.
התחלתי לשפשף את הידיים ולדפדף בדפים.
ולאט לאט התחלתי להשתפר.
אני מודה שהבסיס היה שם. מעולם לא יצא לי משהו סופר דוחה (אולי חוץ מהפעם שנשפך לי טון סוכר לרוטב עגבניות של הקציצות כי הייתי עצלנית מידי בשביל לקחת כף - אבל זה לא נחשב. זה לא היה אמור לקרות...)
היום אני כבר ממש לא רעה.
מתנסה בדברים שמעולם לא חשבתי שאנסה, ומוצאת את עצמי ממציאה ומאתלרת בלי בעיה ואפילו בהנאה.
עברתי לקנות דברים למטבח במקום בגדים (!!)
להסתכל שעות על ירקות ומתכונים
ועל הדרך, גם התחלתי לאפות
התחלתי מקטן
עוגות בחושות
מאפינים
ולאט לאט עברתי לקאפקייקם
חלות
לחמים
והיד עוד נטויה (למרבה האושר של האהוב)
אל המתכון הזה הגעתי בדרך עקלקלה.
אני בטוחה שכל הקוראים שלי מכירים את בלוג האוכל הכה-מדהים בצק אלים
אם לא, זה הזמן!!
האוכל, הכתיבה, הצילומים. שעות של הנאה מובטחת!
בכל אופן, באחד הפוסטים שלה יש לינק לבלוג של נטשה חיימוביץ. בפוסט מדהים של חיימוביץ על פרובנס שמלווה בתמונות מדהימות (זהירות, גורם לירוקת קנאה) יש מתכון לעוגת שמן זית.
עוגת שמן זית!!
הייתי חייבת לנסות.
כן. זו היא.
יצאה מהתנור.
מתקררת.

מתכון אתם מבקשים? (עצלנים מידי ללחוץ על הקישור...)
ובכן...

המצרכים:
1 ו- 2/3 כוסות קמח
שקית אבקת אפיה
4 ביצים
3/4 כוס שמן זית (אבל שמן טוב! לא הפיחסה מהסופר)
3/4 כוס יין לבן
2 כוסות זיתים ירוקים מגולענים
2 ו- 1/2 כוסות גבינת גרוייר (לא היה בסופר אז שמתי רק 2 כוסות של גבינת טום וגם יצא אחלה)

ההוראות:
1. מחממים את התנור ל- 180 מעלות.
2. משמנים תבנית אינגליש קייק או תבנית חרס מלבנית בגודל 24 ס"מ על 28 ס"מ.
3. לקערה גדולה מעבירים את הקמח ואת שקית אבקת האפיה ומערבבים בעזרת מזלג או מקצף, במקום לנפות.
4. מוסיפים לקערה את  הביצים ואת כוס שמן הזית ומערבבים.
5. מוסיפים לקערה את כוס היין הלבן, מלח ופלפל שחור גרוס, היין גורם מיד לתסיסה קלה. מערבבים בכף עץ רק עד שנוצרת בלילה חלקה, לא מערבבים יותר מדי.
6. מוסיפים את הזיתים ואת כוסות גבינת הגרוייר ומערבבים רק בכמה תנועות קיפול קצרות.
7. אופים בתנור שחומם מראש כ – 40 דקות עד שהעוגה טופחת ומזהיבה. נועצים קיסם עץ בעוגה אם הוא יוצא יבש העוגה מוכנה.

ואוי, זה יוצא טעים.
אוי. ממש טעים.
בהתחלה ניסיתי להגיד לעצמי שזה לחם שמן זית וזיתים.
אבל אחרי ביס אחד ברור לגמרי שזו עוגה.
עוגת שמן זית.


אז לחיי פרובנס ולחיי הצרפתים הכפריים!
אני מגישה לכם את עוגת שמן הזית מטובלת בהפקת אופנה (כי בכל זאת, בלוג אופנה וזה...) ברוח מטבחים של פרובנס, כפרים עם ארוחות מטורפות, טירות עתיקות במרחבים כפריים, זיתים טריים (אבא, אני מחכה בקוצר רוח לצנצנות מהמסיק האחרון!), שמלות מדהימות וסטייל שגם אם נראה הכי תלוש, אפשר להאמין הכל על הצרפתים! (כן, נו, למרות שההפקה היא בכלל של ווג ניפון, אבל לא ניתפס לקטנות...)
התמונות מכאן